העסקת שוהים בלתי חוקיים/שב"ח

חקיקה

העסקת שוהים בלתי חוקיים והלנתם מהוות עבירות על הוראת סעיף 12 א (א) ו- (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), הקובעות כדלקמן:

"(א) מי שהעמיד, בתמורה או שלא בתמורה, מקום לינה לרשותו של תושב זר שנכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין, או סייע, בתמורה או שלא בתמורה, לתושב זר כאמור להשיג מקום לינה, דינו, על אף האמור בכל חיקוק – מאסר שנתיים או קנס.

(ב) מעביד שהעסיק עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה, וכן מתווך כוח אדם שתיווך בקשר להעסקתו של עובד כאמור, דינו, על אף האמור בכל חיקוק – מאסר שנתיים או קנס."

צרו קשר לייעוץ מיידי

העסקת שוהים בלתי חוקיים /שב"ח

ענישה

לאור המצב הביטחוני בארץ והסיכון הממשי הטמון לביטחון חייהם של תושבי המדינה, נוכח ההתראות בדבר ניסיונות של כניסת מחבלים כשהם מחופשים לנוסעים תמימים, עבירות על פי חוק הכניסה לישראל (הלנה, העסקה והסעת שוהים בלתי חוקיים), הינן עבירות הנחשבות לעבירות חמורות במיוחד המצדיקות על פי רוב הטלת מאסר בפועל, ורק בהתקיימות נסיבות מיוחדות וקיצוניות (בעיות בריאותיות וכלכליות חמורות של הנאשם או בני משפחתו, עשויות להיחשב במקרים מסוימים כנסיבות מיוחדות), יורה בית המשפט על הימנעות מהטלת מאסר בפועל. זאת, אף אם הנאשם מנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי וזוהי עבירתו הראשונה על החוק.

אורך המאסר המוטל על הנאשמים נע בין 30 ימים מאסר בפועל ועד מספר חודשים, והכול בהתאם לכמות העבירות שבהם הורשע הנאשם. בניגוד למקובל בעבירות אחרות, בהן כאשר עונש המאסר שהוטל על נאשם אינו עולה על שישה חודשים, ניתן לרצותו בעבודות שירות, הרי שבעבירות ע"פ חוק הכניסה לישראל, אין אפשרות להמיר את העונש לעבודות שירות, ובית המשפט דורש את ריצויו באמצעות מאסר בפועל.

יצויין, כי ככלל, עבירות של הלנה והסעה נחשבות לעבירות חמורות יותר מעבירות של העסקה, ואלו יחייבו הטלת מאסר בפועל ארוך יותר.

איסור שימוש ברכב

בעבירות ע"פ חוק הכניסה לישראל, המשטרה נוהגת לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 יום, לנהג שנתפס מסיע שב"ח. גם במסגרת הליך זה בתי המשפט נוטים להחמיר עם הנהגים וביטול איסור השימוש שהוטל על ידי המשטרה, לא נעשה כדבר שבשגרה. יודגש, כי מדיניות מחמירה זו הנוהגת בעבירות על פי חוק הכניסה לישראל, שרירה וקיימת אף עתה, על אף הרגיעה היחסית במצב הביטחוני בישראל.

פסיקה

פסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בעניין עבירות ע"פ חוק הכניסה לישראל, הינו רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (1) 769 (להלן: "פרשת ח'טיב").

בפרשת ח'טיב, נקבע כדלקמן:

"אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו – ואפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו – עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות." (סעיף 4 לפסק הדין)

לאחרונה, נטענו בפני בתי המשפט, טענות לפיהן יש לבחון את מדיניות הענישה שננקטה עד היום וזאת לאור הרגיעה במצב הביטחוני, וצמצום היקף הפיגועים. אולם, הלכת חט'יב זוכה לאישורים רבים ע"י בהמ"ש העליון, ובשורה של פסקי דין דחו בתי המשפט את הטיעונים הנ"ל, תוך קביעה כי העבירות דנן עדיין מחייבות הטלת מאסר בפועל של ממש, למעט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, כאמור לעיל. יצויין, כי מדיניותו המחמירה של בית המשפט העליון, הובילה אף להתעלמות של בתי משפט בערכאות נמוכות יותר, מהסדרי טיעון שהושגו בין הצדדים, במקרים בהם הסדרים אלו סטו מן המדיניות המקובלת באופן קיצוני.

לייעוץ מיידי ולייצוג משפטי, התקשרו או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם